בשנת 1903, בחולות השוממים של עיירה אמריקאית קטנה בשם קיטי הוק, האנושות ניסתה משהו חדש. בטיסת מבחן מוצלחת שנמשכה 12 שניות, הוטס כלי ממונע וכבד מן אוויר. בכוחות עצמם האחים רייט הוכיחו שתעופה היא אפשרית. הם המשיכו לפתח – בסודיות רבה, יש לציין – את הטכנולוגיה החדשה, ורק ב-1908 החלו טיסות פומביות. ב-1964 באילת, החלה פעילות של מתקן התפלה ניסיוני, פרי עמלם החלוצי של אלכסנדר זרחין ומשרד הפיתוח. אותו מתקן חדשני השתמש בשיטת הקפאה בוואקום עבור התפלה. הטכניקה אמנם יוצרת מים מתוקים, אך התבררה כקשה מדי ליישום, ולכן לא כלכלית. המתקן, אבן דרך בסיפור ההתפלה הישראלי, נסגר לאחר שלוש שנים. ב-1969, לאחר שני צעדים דרמטיים על קרקע חיוורת, תכנית אפולו הצליחה לשלוח ולהשיב בני אדם אל הירח ולהביא לסיום את המירוץ בין המעצמות. היא עשתה זאת בעזרת סטורן 5, רקטה מרשימה לכל הדעות, אבל חד-פעמית. רק בשנים האחרונות אנחנו רואים את הגחתן של מערכות שיגור רב-שימושיות, עשורים רבים לאחר התקופה הנמרצת של עידן החלל.
האנקדוטות הללו הן יותר מפיסות היסטוריה לחובבי טכנולוגיה. הן דוגמאות לכך שטכנולוגיות לא מתפתחות ככה סתם, ולעיתים לא מתפתחות בכלל. אפשר לחשוב על מידת ההתקדמות הטכנולוגית בתחום מסוים בתור חזית. יותר מאשר השימוש במילה לתיאור שדה הקרב, אני מתכוון לאופי החלוצי של המושג: קו המתאר את קצה הנודע, אזור שיש לדחוף קדימה כדי להשיג את האוצרות החבויים בו. תחשבו על אילוף הארץ הקשה, או חקר ויישוב החלל (לא בכדי הרקיע הריק ידוע גם בשם “החזית האחרונה”). טכנולוגיות בשלות, אלו שכבר פותחו ומשומשות על ידינו, הן “שטח ממופה”. אבל כל היתר נותר בעלטה, בעתיד, מחכה שנגיע אליו. חזית טכנולוגית, אם כך, היא המקום בו היכולת הטכנית שלנו, כאנושות, מגיעה לשיאה הנוכחי. אך היא גם הנקודה ממנה אפשר לראות שיאים שטרם נחצו, פיתוחים והטמעות שבעלי הידע והיוזמה רואים ואומרים “הן אפשר!” אבל… לא בהכרח מגשימים אותן. לפחות, עדיין לא.
חזיתות טכנולוגיות מתקדמות בקצב משתנה, שמושפע תמיד מגורמים רבים מספור. ניקח לדוגמה את השאיפה לאנרגיה ירוקה. לא קשה לפספס את ההתלהבות הגדולה מאנרגיות מתחדשות כדוגמת רוח ושמש. אנרגיה מתחדשת נתפסת בעיני רבים כאבן אחת שמסוגלת לחסל שתי ציפורים מפחידות – שינוי אקלים והסתמכות על דלקים פוסיליים. לא חסרים אנשים נלהבים שתומכים בטכנולוגיות האלו, ובהתאם, הושקעו תקציבי ענק בקידום שלהן. ללא קשר לכדאיות של מעבר אנרגטי שכזה, מתבקשת השאלה – למה הוא עוד לא התרחש? גם אם כולם היו מסכימים על הפתרון (והם לא), אני בספק אם יכולנו להמיר בקלות את מקור האנרגיה שלנו לאחד מתחדש. אנרגיה היא מקרה מורכב שלא מתבטא רק בתשתית שלו, אלא גם בכל טכנולוגיה שמסתמכת עליו באופן ישיר. החלפה שכזו היא איננה רק המרה של אסדות נפט בשדות פוטו-וולטים וצינורות גז בעמודי חשמל, היא דורשת שינוי גם בכלי הרכב, תחנות הכוח, בתי החרושת ואמצעי הבנייה והחקלאות שלנו. כל זה ^ הוא ההקשר של אותה טכנולוגיה במערכת הכוללת, לא בחינה הנדסית-כלכלית בפני עצמה. זו דוגמה למקרה בו ההסתמכות על אבני בניין קודמות מקשה, בלשון המעטה, על ההתפתחות של יסודות חלופיים. לעיתים, אפילו כשהם טובים יותר. כורים גרעיניים, למרות היותם אחת מהדרכים הבטוחות ביותר להפיק אנרגיה, מתקשים מאוד לפרוץ לשימוש נרחב. נדמה כי רגולציה מחניקה היא הסיבה העיקרית לאי-כלכליות של כורים גרעיניים, שמותנעת בחלקה מחשש ציבורי.
אנרגיה, כתוצאה מהיקף השימוש בה, מראה היטב כמה מורכבת התמונה של החזית. אפשר להביט בנפרד על כל טכנולוגיה פנטסטית, כמו רקטות רב-שימושיות, אינטיליגנציה מלאכותית או מדפסות תלת-מימד, ולתהות מה לקח להן כל כך הרבה זמן להגיע. אך אם נמסגר את הסיפור הזה מזווית יחידה, נפספס את התמונה המלאה. טכנולוגיות, מרמת הרעיון ועד הפיכתן לחלק מחיי היומיום, מושפעות משלל גורמים: סביבה רגולטיבית, צורך כלכלי, מורכבות טכנית, דרישה אנרגטית, ידידותיות למשתמש, דעת הציבור, תשתית קיימת, מידת העניין של התעשייה והאקדמיה, צורך צבאי וכולי וכולי. אבל זה לא מפתיע, בהתחשב באופי של טכנולוגיה חדשה.
ככלות הכל, מה היא טכנולוגיה, במובן המופשט ביותר? היא כלי, אחד שמאפשר לנו לעשות את הבלתי אפשרי עד לנקודת קיומו. תחבורה, תקשורת, מגורים, שימור מידע, בישול, תאורה – כל אלו הפכו לחלקים בלתי נפרדים מחיינו, אפשרו אורח חיים חדש, שונה מכל מה שהדורות הקודמים הכירו. כשאתם נמצאים באזור עירוני, כמעט כל פרט שעיניכם רואות האדם ברא או ביית. הצב הפילוסוף סיכם את זה היטב: “טכנולוגיה היא הטריקים שלימדנו את הטבע לבצע.” כל טריק שכזה פותח דלת לעולם של פוטנציאל, וכאשר אותה טכנולוגיה עוד לא קיימת – או קיימת אך ורק במישור הפוטנציאל – אין פלא שהתמונה מסתבכת. פיתוחים טכנולוגיים הם דלתות בלתי ידועות, נסתרות בערפל שמקיף אותנו תמיד. כל אחת מהן מוסיפה אור לתמונה וכאשר היא נפתחת, היא דוחקת רחוק יותר את האפלה, חושפת דלתות חדשות. כך החזית מתקדמת. לעיתים לאט, ולעיתים מהר כל כך שקשה לעקוב.
תחום התוכנה השתכלל והתפשט לכל עבר בקצב מסחרר. התנאים הקלאסיים לעלייה של טכנולוגיה מכאנית – כמו אנרגיה, מרחב, חומרי גלם וייצור המוני – פשוט לא תקפים לגביו. בפשטות, טכנולוגיות דיגיטליות הן רעיון, אחד שאפשר לשכפל ולחלוק במידה מגוכחת דרך התווך האלקטרוני – שצורתו הסופית היא האינטרנט. בדומה למתמטיקה או פילוסופיה, כל סוכן שנחשף לאותו רעיון יכול להשתמש, לשנות ולשפר אותו. כשהרעיון הוא למעשה קוד, נולד מנגנון בשם קוד פתוח. זה מקרה מובהק בו חזית מקדמת את עצמה, באופן ישיר.
באופן עקיף, הפופולריות של טכנולוגיה – או מזווית כלכלית, של מוצר – יכולה להיות אלסטית. ככל שמוצר נעשה זול יותר, אנחנו נוטים להשתמש בו יותר פעמים. סכו”ם פלסטיק התפתח לחד”פ, שראה שימוש הולך וגובר על ידי רשתות מזון מהיר ומשפחות חרדיות. המכונית הפרטית נעשתה נפוצה ככל שמחירה ירד, אך גם מאחר ושימוש מרובה שלה הפך למנוע כלכלי בפני עצמו. טלפונים ניידים הגיעו כמעט למעמד של איבר – מבחינה פסיכולוגית וחברתית, הם מהווים אותנו. לא רק שכל אלו נטמעו בחברה, התרבות והכלכלה שלנו כי הם מועילים וזולים – עצם איכותם נובע מהשימוש המקיף שלהם, בהווה ובעתיד. מתקבל מחזור של פידבק חיובי, שמורכב (בין היתר) מפוטנציאל כלכלי, יתרון לגודל, פוטנציאל טכנולוגי ומציאת שימושים חדשים לאותה טכנולוגיה.
יש הרבה סוכנים במשחק הזה, והם משחקים ביניהם, משפיעים אחד על השני ועל החזית. אלמנט מרכזי הוא תרבות. אם הציבור נגעל ממי ביוב ולא אוהב רחפנים בפארקים ציבוריים, יהיה קשה לפתח מחזור מים או מכוניות מעופפות (שלא לדבר על הטמעה נרחבת שלהם). אם התועלת הכלכלית של מחשוב היא כל כך חזקה שכל בית ספר תיכון פותח מגמה כזו, אנחנו מקבלים הרבה יותר מחשוביסטים, שדוחפים את הטכנולוגיות הדיגיטליות רחוק יותר. אך הניתוחים האלו קלים יחסית, אלו דוגמאות שכבר קרו. הסיפור המעניין באמת מכיל את כל הפיתוחים שעוד לא נולדו, הדלתות שעודן נעולות.
השורות הכתובות מעלה הן ניסיון לספק הצצה למורכבות האדירה של התפתחות טכנולוגית. גורמים רבים של האצה והאטה, יחד הם יוצרים תמונה עשירה, מגוונת, ובכנות – מפחידה. למרות זאת, ואולי אף מפאת, אל לנו להירתע מהאתגר של התקדמות טכנולוגית, אדיר ככל שיהיה. אין בי רצון לרפות את ידם של טכנולוגים שאפתניים, אלא רק למפות את האתגר שמולנו. השיטה האמינה ביותר לגלות את המפה הזו, את הקושי והתועלת של הגשמת טכנולוגיות חדשות, היא הניסיון להביא אותן לכדי קיום. גם אם השד אכן כל כך נורא, להכיר אותו היא דרך טובה להתחיל. זה הצעד הראשון בפתרון בעיה. זהו אותו הצעד, שמקדם את החזית.